<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שני ס"ה</h1>
<h2>דף נג:</h2>
כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מן הברכות אע"פ שלא שמע אותה כולה מתחלתה ועד סופה ואע"פ שאינו חייב בברכה חייב לענות אמן. ואם היה המברך גוי או כותי או תינוק או מתלמד או שהיה גדול ושנה מטבע הברכה אין עונין אחריהם אמן. לר"ם. יש מי שפסק שעונין אמן אחר גוי המברך. ויראה לי שאין עונין אמן אלא אחר המחוייב בברכה. כתב הראב"ד תינוקות אין עונין אחריהן אמן בעת שילמדו הברכות, אבל אם הם מברכין אחר אכילתן אע"פ שאינן מחוייבין מן התורה עונין אחריהן אמן ואין צריך לומר בעת שמפטירין בנביא או קורין בתורה שהם כגדולים בדבר זה. ויש מן הגדולים שכתב שלא אמרו עונין אחריהן אלא בשעה שמפטירין בנביא. ודברי הראב"ד נראין עיקר. וכן נראה דעת הרי"ף.
